החלטה בתיק בש"פ 3298/10

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' פוקס), שבגדרה ניתנה לעורר, לבקשתו, ארכה להפקדת הערבויות שנקבעו כתנאי לשחרורו בתנאים מגבילים.

1.        ביום 17.2.2010 נעצר העורר בשל חשד כי ביצע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. למחרת מעצרו, עתרה המשיבה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה להורות על הארכת מעצרו לתקופה של חמישה ימים, או לחלופין להורות על שחרורו בערובה בתנאים שפורטו בבקשה. עוד באותו יום, הורה בית המשפט (כב' סגן הנשיא א' סלאמה) על שחרורו של העורר בתנאים המגבילים הבאים: הפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית בסך 20,000 ש"ח; ערבות עצמית בסך של 50,000 ש"ח; ערבות צד ג' בסך של 50,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ; והפקדת דרכונו של העורר אצל המשיבה. ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) ביום 1.3.2010, תוך שנקבע כי על העורר לעמוד בתנאים המגבילים שקבע בית משפט השלום עד ליום 8.3.2010. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 1924/10 מאירסון נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 23.3.2010), השופטת א' חיות), אשר נדחה לאחר שנקבע כי אין מקום לשנות מתנאי הערובה שנקבעו על-ידי הערכאות הקודמות. עוד קבע בית משפט זה, כי טענותיו של העורר, שלפיהן מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בתנאים אלה, "נטענו בעלמא ובלא להניח תשתית עובדתית מינימאלית, ולכן אין בהן כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שנייה באותם התנאים". על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר (בש"פ 1924/10 מאירסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.2010), השופטת א' חיות). בקשה זו נדחתה אף היא לאחר שנקבע כי ההליך שנקט המבקש אינו מוכר בדין, אך הוסף, למעלה מן הצורך, כי "גם לגופם של דברים אין ממש בטענותיו".

2.        יום אחד קודם למתן החלטה זו, יצאה מלפני בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נ' עדוי) החלטה בבקשתה של המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד למילוי תנאי הערבות שנקבעו בעניינו. בהחלטתו תיאר בית המשפט את התנהגות העורר כ"גובלת בניצול הליכי משפט לרעה", והורה על מעצרו המיידי עד להפקדת מלוא הערבויות, כפי שנקבעו על-ידי הערכאות השונות. עוד באותו היום, ערר העורר לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטה זו. במהלך הדיון, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון, ביקש העורר ליתן לו ארכה להפקדת הערבויות שנקבעו עד ליום 2.5.10. בקשה זו התקבלה  במלואה (כב' השופטת ר' פוקס). ביום 29.4.10 ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי ארכה נוספת "להשלמת תנאי השחרור במלואם" עד ליום 5.5.2010, ובלבד שיופקד סכום בסך של 5,000 ש"ח עד ליום 2.5.2010. למען השלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בין לבין, ביום 27.4.2010, עתר העורר לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו המקורית מיום 9.2.2010, שבמסגרתה הוצא צו המעצר נגד העורר, וזאת מכוח הוראת סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. כפי שנמסר על-ידי העורר, בקשה זו עדיין תלויה ועומדת.  

3.        כאמור, הערר שלפניי מופנה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.4.2010, שבגדרה ניתנה לעורר ארכה להפקדת הערבויות השונות שנקבעו בעניינו. בעררו, חוזר העורר על מרבית הטענות שהעלה בהליכים קודמים. טענותיו, רובן ככולן, נסבות על החלטת בית משפט השלום מיום 9.2.2010 לעצרו, ולחלופין, על גובה הערובות שהושתו עליו לשם שחרורו בתנאים מגבילים, וזאת על אף שהליכי הערר על החלטה זו מוצו עד תום, והסתיימו בהחלטתה האמורה של השופטת א' חיות.

           המדינה טוענת מצידה כי הערר דנן הינו ניסיון נוסף מני רבים של העורר להתחמק מקיום החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו. לטענתה, העורר מנהל הליכי סרק במקביל בשלוש ערכאות, והוא מעלה בפניהן את אותן הטענות, אף אם אלו הוכרעו כבר על-ידי אחת מהן. המדינה מדגישה, כי הערר דנן זהה לערר שנדון לפני בית משפט זה אך לפני כחודש ימים. עוד גורסת המדינה, כי נוכח התנהגותו של העורר, יש להשית עליו הוצאות לזכותו של אוצר המדינה.

4.        דין הערר להידחות. הערר מכוון - כאמור - להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.4.10. דא עקא, שבהחלטה זו קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת העורר להארכת מועד במלואה, וממילא ברור שהערר נעדר עילה על פניו. טענותיו של העורר לגבי עילת מעצרו וגובה הערבויות שהושתו עליו נדונו במלואן לפני שלוש ערכאות. אכן, העורר רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו בערובה לבית משפט השלום, וכך אכן נעשה; אלא שבקשתו זו תלויה ועומדת לפני אותה ערכאה, ואין צורך לומר כי אין להקדים את המאוחר ולפנות בבקשת הכרעה לבית המשפט העליון, תוך "דילוג" על שתי ערכאות.

           שקלתי את בקשת המדינה לפסיקת הוצאות נגד העורר, ואת הדגשתה כי אכן מדובר בבקשה חריגה שנובעת מן השימוש לרעה שעושה העורר לטעמה בהליכי משפט. מבלי להידרש להגדרת הנסיבות שבהן יוטלו הוצאות בהליך הפלילי (ראו: רע"פ 567/09 אבו חיט נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 23.2.2009)), לא ראיתי, בנסיבות המקרה דנן, לחייב את העורר בהוצאות ההליך.

הערר נדחה אפוא. עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 2.5.10 יפקע ביום 10.5.10 שעה 12.00.

ניתנה היום, כ"ב באייר התש"ע (6.5.2010).